פסק-דין בתיק תע"א 11470-09

רקע :

1.     התובע עבד במחלקת החינוך של הנתבעת (להלן - המועצה) מיום 16.6.1994 עד יום 31.8.2005, בתפקידי ניהול שונים.

2.     עם סיום עבודתו, נשלח לתובע מכתב מהמועצה ובו פירוט תנאי הפרישה המגיעים לו כמפורט להלן:

2.1. תשלום בגין ארבעה חודשי הסתגלות;

2.2. פדיון ימי חופשה על פי דין;

2.3. מענק הבראה על פי דין;

2.4. תוספת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של עד 100% מותנים באישור משרד הפנים.

3.     משרד הפנים אישר לשלם לתובע תוספת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 50% בלבד.

4.     בתביעתו, טען התובע כי בנוסף לתנאי הפרישה שפורטו במכתב המועצה, הוא זכאי גם לתשלום פדיון ימי מחלה ומענק יובל. בנוסף, טען התובע כי המועצה לא הפרישה לקצבה לתובע בתקופה יוני 1994 עד אפריל 1995, ולכן הוא זכאי לסכום ההפרשות בסך של 6,320 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לפיצוי על נזק פנסיוני בסך של 26,181 ש"ח.

5.     במהלך דיון שהתקיים ביום 7.2.2011 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם שלפיו התביעות לפדיון ימי מחלה ומענק יובל יידחו ללא צו להוצאות. בעניין התביעה לפיצוי על העדר הפרשות לקרן הפנסיה הוסכם כי ייבדקו אחת משתי אפשרויות:  האחת - התביעה בהליך זה תימחק ותביעת התובע תתברר ביחד עם תביעתם של העובדים האחרים, כאשר המועצה התחייבה שלא להעלות טענת התיישנות לנוכח העובדה שלא טענה התיישנות בהליך זה; השנייה - בירור התביעה או הגעה להסדר במסגרת הליך זה, כאשר התובע לא יתבע ביחד עם שאר העובדים.  בהמשך, הודיע התובע כי הוא מבקש להמשיך לנהל הליך זה לעניין הפנסיה.

6.     בסיכומים טען התובע כי על המועצה לשלם לו סך של 6,320 ש"ח בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה, סך של 90,207 ש"ח בגין מלוא פיצויי פיטורים, ופיצוי על נזק פנסיוני בסך של 43,635 ש"ח. בסיכומים מטעמה התנגדה המועצה לשינוי חזית. בעניין זה אנו קובעים כמפורט להלן:

6.1.          לעניין התביעה לפיצויי פיטורים: מקובלת עלינו טענת המועצה כי מדובר בהרחבת חזית ובשינוי חזית, לנוכח העובדה שעילת תביעה זו לא נזכרה ולא נתבעה בכתב התביעה. אין בידינו לקבל את טענת התובע כי מדובר בטענה "שקולה ומשלימה את טענת הפנסיה לפנסיה שלא קיבל במלואה". טענה בעניין אי תשלום מלוא  סכום פיצויי הפיטורים היה על התובע להעלות במפורש בכתב התביעה ובתצהיר, ולאפשר למועצה להתגונן בפני תביעה זו. לפיכך, נדחית על הסף התביעה בעניין אי תשלום מלוא פיצויי פיטורים, ולא נדון בה כלל במסגרת פסק הדין. 

6.2.          לעניין התביעה לפיצוי על נזק פנסיוני: אנו סבורים כי התובע אינו רשאי לתבוע בסיכומים סכום גבוה יותר מהסכום שנתבע על ידו בכתב התביעה.

7.     לאור כל האמור, בפסק הדין נדון בתביעות התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ולפיצוי על נזק פנסיוני כפי שנטענו בכתב התביעה ובתצהירו של התובע.

עדויות וטענות הצדדים :

8.     התובע העיד בתצהירו כי לא הופרשה לו קצבה עבור התקופה יוני 1994 עד אפריל 1995, בסכום קרן של 6,320 ש"ח, ולסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. כן טען כי עקב אי ההפרשה של זכויות סוציאליות נגרם לו " נזק פנסיוני בסך של 26,181 ש"ח  לפי נזקי פנסיה של 2% לשנה שלא שולמה. הפנסיה החודשית מקרן מקפת בסך של 1,200 ש"ח לחודש". התובע צירף לתצהירו (נספח י"א) רשימה של עובדי המועצה שלא בוטחו בקרן הפנסיה במהלך השנים 1990 עד 1995, ושמו נכלל ביניהם.

9.     בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הנזק הפנסיוני שנגרם לו גדול יותר מהסך של 26,181 ש"ח שתבע, כיון שלא הובא בחשבון הסדר שערך עם קרן מקפת, שלפיו הוא מקבל רק 60% מהפנסיה המגיעה לו לתקופה של 180 חודשים, ו- 40% ישולמו לשאירים (ע' 8, ש' 1 - 5); כן העיד כי הסכום הנתבע חושב "בעצה אחת עם עורך הדין" (ע' 8, ש' 9), ובתשובה לשאלה אם עבר התמקצעות בכל מה שקשור לחישובי פנסיה השיב כי "אף פעם לא וגם לא הבנתי הרבה בנושא הזה" (שם,ש' 11 - 12).

10.            גב' גלית בלקי, העובדת בתפקיד רכזת כוח אדם ושכר במועצה, העידה כי על פי אישור משרד הפנים שולמו לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150%, וזאת באופן הבא: